אור ברנע
מוזיקאים יקרים בתחילת הדרך,
תלמדו לנגן. גם אם אתם זמרים – תלמדו לנגן על כלי, כמה חודשים זה לא מספיק, קחו כמה שנים להתאהב בכלי הזה, אם זה מחשב או דרבוקה. אפשר ללמוד ביוטיוב, אבל עדיף אצל מורה, ואם המורה לא בא לכם טוב – לכו למורה אחר.
תחקרו את כלי הנגינה שלכם, בלילות, תגלו מה אפשר לעשות איתו, למה אפשר לחבר אותו, ומה יקרה אם תנסו לנגן איתו בחדר מדרגות, או באמבטיה, איך זה יישמע? אחרי שתלמדו לנגן, תקבעו לנגן עם אחרים, בחדר חזרות או בבית, תנגנו את מה שבלב שלכם. עדיף לתוך הלילה. בלי שעון. ועוד פעם, ועוד פעם. כן, גם אם אתם צריכים לקום לעבודה למחרת. תשתו עוד כוס קפה בבוקר, זה שווה את זה.
אה וגם – כשאתם מנגנים ביחד, תקליטו את עצמכם ותקשיבו לזה אחר כך, אתם תלמדו המון על עצמכם ואחד על השני.
לכו להופעות של אחרים. לא של האמנים הגדולים אלא של אנשים כמוכם. אמנים בתחילת הדרך. בז׳אנר המוזיקלי שלכם, בכל הארץ. לא רוצים ללכת לבד? תכריחו חברים ללכת איתכם. ניסיתם לשכנע חברים ולא בא להם? תעשו חברים נוספים, דרך הרשת, בקבוצות פייסבוק של אוהבי מוזיקה, של מוזיקאים בתחילת דרכם, או פשוט תלכו להופעות ולעוד הופעה ולעוד הופעה ותתחילו לפגוש אנשים כמוכם, תאמרו שלום, תחלקו בירה, תתביישו, תשמחו, דברו על המוזיקה שאתם הכי אוהבים, לכו לעוד הופעה.
תצרכו תוכן של מוזיקה. לא הכוכב הבא (כלומר אפשר בשביל הכיף אבל לא שם אתם צריכים לחפש), תקראו ספרים על האמנים שאתם אוהבים, תראו סרטים דוקמנטריים עליהם, תקראו ראיונות שעשו איתם ואת מה שהם כתבו בדף תודות באלבומים שהם יצרו.
קיפ יור דיי ג׳וב. אם אין לכם דיי ג׳וב ואתם לא יודעים מה אתם רוצים לעשות אז לכו למלצר. זו דווקא עבודה טובה, מסיימים כל ערב עם מזומן בכיס, פוגשים אנשים מעניינים, ואם יש לכם כישרון גם תלמדו לבשל עוד כמה דברים. מפחדים שלא תיחשבו על ידי מוזיקאים אחרים הרציניים כי אתם לא עובדים במוזיקה? שיקפצו האחרים האלה – אם נכנסתם למוזיקה, תדעו שהדרך היחידה זה לאמץ את המסע ואת הרגע. את התשוקה ואת האהבה שהיא מביאה איתה, את הקשרים המיוחדים ואת הדלתות המסתובבות. בשביל שתוכלו להמשיך את המסע הזה עד שתעמדו על הבמה בוומבלי – קיפ יור דיי ג׳וב.
תופיעו. האסטרטגיה של ״אני אוציא שירים לרדיו ולרשת ואראה איך הקהל מגיב ואז נראה״ זו לא אסטרטגיה טובה. תופיעו, תופיעו ושוב תופיעו. בתור זמרים, בתור מלווים של מישהו אחר, היי אפילו נסו לעזור לחבר שלכם להרים במה בגינה באיזה ערב, העיקר שתהיו רגע על במה באמא שלכם. לא עומדים בגרנטי של מועדון? תזמינו חברים לראות אתכם בחדר חזרות, לא יכולים להרשות לעצמכם חדר חזרות? תזמינו חברים לשמוע אתכם מנגנים בבית. אין לכם חברים? תופיעו ביום הולדת של אבא שלכם, מול סבתא שלכם או חברים של אמא שלכם מהמשרד. תופיעו למען השם, תחוו את הרגע בו אנשים מגיבים אליכם, וגם לכו לדבר איתם בסוף ההופעה. תופיעו גם בלי כלי הנגינה, תשירו אקפלה ותרקעו ברגליים. כן, גם עם החברים של אמא שלכם מהמשרד. אל תיעלמו בסוף ההופעה, תנו לאנשים לומר מה הם חשבו על ההופעה שלכם ועל השיר שלכם – באוזניים שלכם. ואז תופיעו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב. ואל תפסיקו.
אל תעשו עניין מהשיר הראשון שכתבתם או שיר ראשון שאתם ״רוצים להוציא״. זה כנראה לא ה״ייסטרדי״ הבא. שימו אותו שם, ברשת, לא צריך אסטרטגיה שיווקית בשבילו, חכו רגע עם האסטרטגיה. שלחו לחברים שלכם, שלחו למשפחה. שמעו מה הם חושבים. קחו את העבודה והיצירה שלכם מאוד מאוד ברצינות – אבל אל תקחו את עצמכם כל כך ברצינות.
תתמכרו קצת לרשתות חברתיות. נכון, זה לא טיפ רומנטי. אבל אתם חייבים לחיות את זה קצת, את המשחק. לעקוב אחרי אמנים שאתם אוהבים, לתקשר עם העולם דרך המוזיקה שאתם אוהבים ויוצרים, לפגוש עוד אנשים כמוכם, לראות מה אחרים עושים, לגלות שיר חדש או אלבום ישן או פרופיל אינסטגרם מהמם או מודעה שבדיוק קלעה לטעם שלכם, ללמוד מזה. תכתבו קצת פוסטים, עדיף עם תמונה שלכם, תחוו רגע תוכן דיגיטלי, תהיו עקביים, אל תעלמו ומצד שני אל תהפכו אובססיביים. אם אתם מרגישים שאתם כל הזמן רוצים להיחשף נון סטופ אז לכו לים רגע, או לסרט, או לחבק מישהו שאתם אוהבים.
אל תיבהלו באמצע הדרך אם אתם מגלים שמוזיקה היא בעצם לא בשבילכם. שמשהו אחר תפס אתכם, שהתאהבתם בדרך חדשה ולא צפויה. הכי הרבה שאנחנו יכולים לעשות זה לנסות ליצור את התנאים הכי טובים להצלחה, התוצאה – היא כבר קצת פחות בשליטתנו. והדרך, היא הרבה יותר מהנה ככה.