“תנשמו עמוק, תשפשפו עיניים ותסתכלו מסביב. כל מי שסביבכם ירגיש את אותו הדבר”. חיים בנימיני מציע כלים להתמודדות ביום שאחרי.
מאת חיים בנימיני
אחרי התקופה בהתבודדות שסיפרתי עליה בטור הקודם הגיע היום לצאת. הנסיעה של שעה לעיר עברה בהתבוננות שקטה מהחלון. לאט התחילו להופיע בתים, חיות, מכוניות וילדים משחקים. צלילים וריחות של הכל. קצת “מתקפה על החושים”, אבל דרך החלון. הגעתי מאוחר, אכלתי ארוחת ערב והלכתי לישון. התעוררתי ב4:00 כמו שהתרגלתי והתמלאתי בדחף מטורף לצאת להליכה. יצאתי מהמלון והלכתי עד שהעולם התעורר. התיישבתי לשתות תה ולאכול כיסונים מאודים. אחרי חודשיים של אותו אוכל משעמם, ביס אחד העלה לי את כל התאוות והתפוצצתי על היום הזה. אכלתי ממתקים ופיצה, ראיתי טלוויזיה, קראתי 100 מיילים וקפצתי דרכם ראש לתוך כל מה שהתבודדתי ממנו. בערב קיבלתי בחילה נוראית והקאתי באמבטיה.
בבוקר פגשתי את מי שלקח אותי למרכז ההתבודדות ביום שהגעתי. הוא בא לאחל דרך צלחה. סיפרתי לו מה קרה בערב לפני והוא צחק ואמר שאין עם זה בעיה, אלא אם כן זה לא הספיק לי בשביל להבין את הלקח.
הוא נתן כמה טיפים:
להתמיד בתרגול של מדיטציה, לשים לב מה אני אוכל, לא לקחת יותר מדי ברצינות את המחשבות שלי לפחות לשבוע-שבועיים ובשום פנים ואופן לא לקבל החלטות חשובות או גורליות בזמן הקרוב. הוא אמר שהתבודדות זה כמו פילינג לעור שלא כדאי לצאת לשמש חזקה מדי מיד אחריו ובאותה מידה הסביר שאני קצת חשוף ורגיש מבחינה נפשית עכשיו, אז לקחת את זה בפרופורציה ולהשתדל לרסן את הרצון העז להביא לידי ביטוי אל תוך החיים את מה שחוויתי בהתבודדות. הוא אמר שייקח זמן לדברים לחלחל ושמה שלמדתי זה לא דבר מוחשי שאפשר להשתמש בו, אלא חוויה שתגשים את עצמה מתוך עצמה בזמן הנכון, אז להשתדל לא להפריע ולאמץ גישה של סקרנות.
משם המשכתי לדהארמסלה, שם יש מושבה עצומה של טיבטים בודהיסטים, הדלאי לאמה גר שם וגם מועצת החכמים הרוחנית של העם הטיבטי והממשלה הטיבטית בגלות. רציתי לראות את החיים האמיתיים של האנשים אחרי תקופה של התבודדות עם כתבי הדת והתרגול של העם שלהם.
המסקנות שלי אחרי יומיים ברחוב הטיבטי:
- דת זה דת וכל ציבור הוא ציבור. ראשי תיבות של צדיקים בינוניים ורשעים.
- בשביל דת שנשענת על הרעיון שהכל הוא סבל שהוא תוצאה של צמידות לדברים, הם מתעקשים מאוד על פסלי זהב של מישהו שמת לפני 2500 שנה ועל הזכות הלאומית של העם שלהם לחתיכת אדמה שעכשיו נקראת סין.
- השילוב בין דת ולאום חי ובועט בכל פינה ברחוב והדמיון בין זה ובין כל מה שברחתי ממנו בישראל גרם לי אחרי חודשים שבקושי הוצאתי מילה, לחתוך לכפר ליד, שם אף אחד לא סותם את הפה ואפילו ההודים מדברים עברית.
במודע או לא, עובר עלינו משהו בבידוד שמתוכו יצמחו מסקנות. כשהדלת נפתחת, טבען של מסקנות הוא להתגשם באחת משתי דרכים. רצון עז ליישם או התאדות מיידית אל מול הרגל ישן ומוכר. תשתמשו במסקנות כדי לבלום את הנטייה למהר ולחזור למה שהיה קודם. תשתמשו בהן כהשראה לסקרנות שאיתה תוכלו לבחון ולבחור מחדש כל אספקט בחיים שלכם. אל תמהרו להחליט החלטות, להתגרש מבני הזוג, לעזוב את העבודה, להמיר את הדת או למצוא ייעוד חדש בחיים.
תנשמו עמוק, תשפשפו עיניים ותסתכלו מסביב. כל מי שסביבכם ירגיש את אותו הדבר וזה יהיה רגע אדיר של אחווה אוניברסלית כנגד כל בחירה חופשית.
זה יהיה מקסים…בדיוק לשנייה…אל תפספסו אותה!
חיים בנימיני הוא מוזיקאי, מורה ליוגה, בעל לייבל של מוזיקה ישראלית מכסחת ואבא חורג לשתי נשמות פרועות.